|
|
132 כאילו הכול בסדר, כאילו אני ממוקדת, חזקה ואמיצה ; עזרתי למשפחתי לעבור את סידורי ההלוויה, אבל בפנים הייתי קהת חושים ואבודה ; לא הרשיתי לעצמי לחוות באמת את הכאב או לבטא אותו . מאז נודע לי, שכאשר אדם מתאבד, בני משפחתו הקרובה נוטים להרגיש אחראים למותו . כך שמעל לקהות החושים, אשר בקושי כיסתה על הייאוש והיגון, ריחפה גם עננת אשמה, כאילו יכולתי לעשות משהו כדי להציל אותו – ולא עשיתי . אחרי ההלוויה חזרתי לאוניברסיטה והרגשתי שאני מתקיימת בעולם לא אמיתי . זה היה הסמסטר הראשון שלי, והגעתי אל המקום החדש – הזר והמנוכר הזה – רק שבועיים לפני מות אבי . הרגשתי בודדה, נטושה ובלי חבר שאפשר לפנות אליו . בזיכרון עלה ליל סתיו קר מאוד, בצפון מדינת ניו - יורק . החלטתי לצאת לבילוי עם בחור שבקושי הכרתי, רק כדי להסיח מעט את דעתי מהכאב . לא סיפרתי לו מה קרה לאבי, ועטיתי מסכַת עליצות מזויפת, מנסה להיראות בוגרת ו"בעניינים" . הלכנו לפאב ושתינו כמה קוקטֵילים . לא הייתי רגילה לשתות אלכוהול, והשתכרתי מהר מאוד . בדרך כלל הייתי אדם מעשי ומציאותי, אבל באותו לילה השתלט עלי הלך רוח של פזיזות וחוסר אכפתיות מוחלט . "מה זה כב...
To the book |
פראג
|
|