|
|
120 בגיל אחת - עשרה החלה לפקוד את ספת הטיפולים . בגיל שש - עשרה הסבל הפנימי שלה היה בלתי נסבל עד כדי כך שניסתה להתאבד . זה היה ניסיון ראשון מיני רבים . מאז סבלה מדיכאונות והתמוטטויות עצבים, וחייה הפכו לסדרה של אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים ושל ביקורים תכופים אצל פסיכולוגים . לא היה כמעט סם הרגעה, משכך כאבים או חומר אנטי - דיכאוני שלא נטלה, אבל כל התרופות והטיפולים לא עזרו לה להשתחרר מכבלי הייאוש . שלושת ילדיה המקסימים נלקחו ממנה ונמסרו לאומנה, כיוון שתויְגה כבלתי כשירה לשמש כאם . היא לא הצליחה לישון יותר משעתיים בלילה, אף שנטלה כמות עצומה של כדורי שינה . היא הרגישה שמערבולת גדולה סוחפת אותה מטה אל מחוזות חסרי תקווה, שאין מהם דרך חזרה . היא כתבה לי מכתב קורע לב, ובו סיפרה על חזרתה לחיים אחרי תהליך "המסע" הראשון שעברה . במשך כמה ימים היא לא הבחינה בשיפור יוצא דופן, עד שלילה אחד החליטה שאיננה זקוקה לכדורי השינה כדי להירדם . היא שקעה בשינה עמוקה שנמשכה שמונה שעות . "זה היה פשוט נפלא ! בלי סיוטים, כלום . רציתי לצעוק מרוב שמחה ! " היא החלה לראות את עצמה אחרת . היא התחילה אפילו לחייך, דבר של...
To the book |
פראג
|
|