|
|
117 תהיה המקרה הראשון . רק תמשיך להיות הדוגמה שאתה, תמשיך להפיץ את הבשורה שריפוי ברמת התא הוא אפשרות אמיתית . היה לי לכבוד לעבוד איתך . " כשהלך, חשבתי איזו ברכה עצומה טמונה בעבודה הזאת . למעשה, אני לא מרגישה שזאת עבודה, אלא זכות גדולה שנפלה בחלקי . חלפו שלושה שבועות ומג'ים לא הגיעו שום חדשות . התאכזבתי מעט שהוא אינו מודיע לי דבר . ואז התקשרה אחייניתו, סוזי, כולה נרגשת ונרעשת : "הדודה שלי מבקשת לדעת מה עשית לג'ים . הוא השתנה לגמרי ! הוא לא מקטר יותר על שום דבר, לא צורח כשהעוזר שלו במאפיה שופך קמח, לא יוצא מהכלים כשהלחם לא מצליח . הוא לא מקלל רמזורים ופקקי תנועה ולא כועס על החדשות . הוא הפך להיות כל - כך נחמד ונעים הליכות . דודתי ביקשה ממני להודות לך . היא מרגישה שסוף סוף היא חיה עם האדם שנישאה לו לפני ארבעים וחמש שנים . " צחקתי ואמרתי שאלה חדשות מצוינות, וסיפרתי לה מעט על הזכות הגדולה שחשתי לעבוד איתו . חיכיתי שתספר על בדיקת ההדמיה . כאשר נראה שהשיחה עומדת להסתיים והיא עדיין לא הזכירה אותה, אזרתי עוז ושאלתי : "מה קרה עם בדיקת ההדמיה ? " "אה, כן, הם לא מצאו דבר . נשארה רק צלקת בעובי שערה...
To the book |
פראג
|
|