|
|
98 "זה שפיר, נכון ? " שאלתי . "כן," ענתה במבטא ניו - יורקי כבד . "אז לא מסוכן לדחות את הניתוח ? " "לא, זה רק . . . את יודעת, רופאים . . . " שאלתי אם תהיה מוכנה לדחות את מועד הבדיקה הבאה לעוד שישה שבועות . "אבל התור לניתוח נקבע לעוד חודש . " "אני יודעת שזה הרבה לבקש, אבל האם תוכלי לבטל אותו, או לפחות לדחות אותו ? לי עצמי לקח שישה שבועות להחלים . אני לא רוצה שהזמן ידחַק בך . " היא נשמעה נבוכה וחסרת ביטחון . ייתכן שהייתי מעט בוטה, והיא עדיין התלבטה אם אכן אפשר להירפא כל - כך מהר . בשלב הזה סיפרתי לה את סיפורי במלואו, והצעתי שתיפגש עם דון כדי לעבור את תהליך המסע הפיזי על - פי הדגם שפיתחתי . אמרתי שגם אם לא תצליח לרפא את הגידול, היא תצליח לכל הפחות להשתחרר מהמטענים הרגשיים המאוחסנים בגידול שלה, ותלמד את השיעור שהוא בא ללמדה . היא שאלה אם יש לי ניסיון מעשי בטיפול באנשים עם גידולים . הודיתי שהיא תהיה הראשונה מלבדי, אבל שלא יהיה לה מה להפסיד, פרט להרגלים ישנים שנובעים מפציעות רגשיות מן העבר ומזיכרונות טראומטיים המאוחסנים בתאי גופה . במקרה הכי גרוע היא תבזבז שעתיים מזמנה ותדחה ניתוח שאינו דחוף ...
To the book |
פראג
|
|