|
|
28 כמרצה ראשי עם אנטוני רובינס * . ניסיתי להישמע פחות דואגת ממה שהייתי באמת : "זוכר שקבעתי תור לבדיקה כדי לברר למה השמנתי כל - כך ? " "אה ! כן, איך היה ? " "מסתבר שיש לי גידול בגודל כדורסל, וקיבלתי חודש ימים לנסות לפתור את זה בכוחות עצמי . " השתררה דממה ארוכה . לדון לא היו המילים . "רק חודש אחד ? " שאל לבסוף . למרות הדוקטורט שלו ויכולת הביטוי המעולה, דון ממש לא ידע כיצד להגיב באותו רגע . הוא מלמל משהו לא מובן והעביר את הטלפון לטוני, שהיה גם הבוס שלי . לזה לא ציפיתי . הרגשתי לא מוכנה וחשופה, אבל ניסיתי להישמע בטוחה בעצמי כשסיפרתי לו את החדשות . כמי שמודָה בכישלון גדול, אמרתי : "הי טוני, לא יודעת אם שמת - לב שהבטן שלי תפחה בחודשים האחרונים . . . " ( חשבתי שהצלחתי להסתיר אותה עם השמלות הרומנטיות, הארוכות ושופעות - הבד, שהתחלתי ללבוש ) . "כן, ברנדון . אם להודות על האמת, שמתי לב . . . " חשתי מבוכה, ולא ידעתי איך להמשיך . אחרי הפסקה ארוכה פלטתי לפתע : "ובכן, מצאו אצלי גידול בגודל כדורסל, ונתנו לי חודש אחד בלבד לנסות לרפא אותו בכוחות עצמי . " שוב דממה ארוכה בעודי מחכה בקוצר רוח למוצא פיו, חוש...
To the book |
פראג
|
|