התמודדות עם מוות

161 הורים בחסד אחיזה, וזו אחת מנקודות החולשה העמוקות ביותר שלנו כאנשים בכלל וכהורים בפרט . ילד המתבונן בנו כשאנו עוברים תהליכי אבל נבוכים כאלה - מטמיע אל תוכו את החוויה הכאוטית שלנו, וחלקים עמוקים בנפשו נפגעים קשות . הוא רואה אותנו נשברים, חרדים, כועסים, ממורמרים, אבודים, בוכים ; הוא סופג אל תוכו את כל תחושות הבלבול וחוסר האונים שלנו, והחיבור שלו לחיים מתערער . הקרקע נשמטת מתחת לרגליו . ברגעי היגון העמוקים ביותר שלנו, אנחנו עדיין הורים . האחריות לא מוסרת מכתפינו רק משום שאנחנו בעיצומה של סערת רגשות . אנחנו ממשיכים להיות האחראים הבלעדיים על אושרו של הילד, והוא עדיין מביט בנו כל הזמן, מחכה לראות כיצד נפעל . זהו רגע מבחן עבורנו - האם נצליח להתעלות למענו ? כמה רחוק אנו מוכנים ללכת בשביל ילדינו כדי להשתנות באמת ? אין הכוונה כאן שעלינו לחנוק את בכיינו או להסתיר את דמעותינו . התמודדות עם מוות מתרחשת באופן טבעי מבֵּין הדמעות ודרכן . הדרך האינסטינקטיבית של הגוף להיפרד מאדם אהוב היא פורקן באמצעות בכי . בכי הוא פעולה חשובה ביותר, כיוון שבמפגש הישיר עם המוות, הוא זה אשר משחרר את הגוף ממצב ההלם והק...  To the book