עבודה עצמית כאקט חינוכי

151 הורים בחסד קרובות, בידיעה שמורשת זו של כאב חייבת להיגדע : " אני לא אהרוס את הילד שלי כמו שהרסו אותי ! " ואף על פי כן אנו נוטים להמעיט בחשיבות תהליך העתקה זה ובמידת יכולתנו להשפיע עליו לחיוב - כפי הנראה, בשל העובדה שהבנה ישירה של הדבר תיאלץ אותנו להתעמת עם המציאות הנוקבת של נפשנו שלנו . החל מגיל שלוש לערך הילד מתחיל לשקף לנו את עצמנו יותר מכל דימוי עצמי שעשוי להיות לנו . אם, למשל, נדמה לנו שאנו שופעי שמחת חיים, אך ילדנו עצוב, מבולבל ודכאוני, המשמעות היא שהוא מגלם את האמת המסתתרת מאחורי המסכה המחויכת שעטינו . אם הילד כפייתי, חסר משמעת ונזקק לריטלין, עלינו לבחון מהו אותו יסוד כאוטי בתוכנו הזקוק לדיכוי של הריטלין . המורכבות הפסיכולוגית שלנו, ולא פעולותינו השטחיות, היא הדבר שדבק בילד . מהטמה גנדי אמר : " עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם . " ואכן, לעולם לא תוכלו לחנך את ילדכם לאהוב ולהפוך ערכי ומוסרי . אתם יכולים לחנך רק את עצמכם לאהבה, ותוך זמן קצר תיווכחו עד כמה אמיתי הוא ההישג שלכם : אם הוא אכן אמיתי, ידבַק גם הצאצא בדרככם וישתנה בעקבותיכם . אם לא חל כל שינוי בילד, תוכלו ללמו...  To the book