|
52 הורים בחסד ודאי הזדמן לכם להיות בארוע שבו ילדכם, או ילד של מישהו אחר, פוצח ללא כל התראה מוקדמת בסדרת יבבות מעושות וחסרות פשר, רק בשביל לקבל את תשומת הלב ולהיות במרכז העניינים : " אאאא . . . אאאימא . . . אני רוצה . . . " . בעוד אנו מפנים אליו את מלוא תשומת לבנו, ההימהומים מתגברים תוך שהילד מצביע לכיוונים שונים, ולנו נשאר רק לנחש – מה, למען השם, הוא מבקש ? אנחנו מתחילים להרים כל מיני חפצים בבית ולנופף בהם לנגד עיניו : " מה ? מה, את זה ? לא ? אז מה אתה רוצה ? אולי את זה ? " אלא שאין לו מושג מה הוא רוצה ! הוא ממציא . הוא פשוט חייב לרצות משהו מפני שהבעת צרכיו היא צורת התקשורת היחידה שהוא מכיר . המתח והחרדה שליוו את שנתו הראשונה לימדו אותו, שרק דרך הבעת צרכים וקבלת מענה עליהם הוא יכול לחוש בטוח . כעת, חוויה זו עולה על גדותיה, עד למצב שבו הילד מופעל לחלוטין על ידי כוחות חזקים ממנו והופך לסיוט מהלך . בהיעדר כל חינוך ממשי, הוא לומד לעצב את ' אישיותו ' המדומה, המבוססת על אוסף של תגובות והתניות . מצחיק ועצוב, שדווקא בשלב זה ההורים לפתע מתעוררים ומתחילים לשים לילד ' גבולות ' . הם אינם מבינים שה...
To the book
|
פראג
|
|