מגמות בחינוך במאה העשרים

27 הורים בחסד כבירים בחשיבה האנושית, והחלה להתפתח תגובת נגד לעדריות . ביטוייה היו טיפוח אינדיבידואליזם וגישה כללית של ' חייה ותן לחיות ' ; הנח לי לנפשי ואני לא אתערב בענייניך . החברה מוכת הטראומה החלה לטפח את הערך של האדם הפרטי, דבר שהפך ברבות הימים לאידיאולוגיה השלטת בתרבות המערבית . כדרכן של התפתחויות תרבותיות, הפחד והטראומה מעריצות ומשלטון טוטליטרי יצרו ריאקציה, והאסכולות החינוכיות התפתחו בהתאם לשינוי התפיסה הכללי . נוצרו דורות של הורים שחוששים לבטא עמדה חד משמעית ודומיננטית בחינוך ילדיהם . התפתחו גישות שהתמקדו בטיפוח יכולותיו וכישרונותיו של הילד, ומיקמו אותו במרכז תשומת הלב . ההיבט החינוכי המתייחס להתאמת הילד לסביבה, הפך שולי . התוצאה היתה - יותר ויותר ילדים שמרוכזים בעצמם בלי יכולת להתאים את עצמם לסביבה, ולכן מתקשים להשתלב במסגרות החברתיות הקיימות . עד מהרה קושי זה אובחן ותויג כ ' הפרעה התנהגותית ' . הופעתן של תרופות כגון ריטלין במחצית השנייה של המאה העשרים היא, למעשה, הדרך המערבית המהירה להתמודד עם התוצאות הבעייתיות של היעדר איזון חינוכי . הן מספקות מענה שטחי ביותר לבעיה, ולמעשה ...  To the book