|
33 משה מðשהוף היא איך ראוי שðבזבז את החיים שממילאשאלההמתבזבזים . ו או ראויים הם ? ðכוðיםחייםלואיðשפכים ומתבזבזים ? בה אדם מתואר כפיסת עץשאחרתבתשובה הבאתי אלגוריה כמה שיותר ðופיםתוארלובðהר זורם . השאיפה היא להתקדם היכןלא להיתקע,בפיðות הðהרלהיתקעאופקים חדשים ולאו כמקום צר, אפל וסתום . במבט ראשון,יםוðראשהמים עומדים אבל אðי מציב כאן,דימוי זה ðותן תשובה לשאלה שהוצגה מתקדמים בזרםשמידווקאאוליתהייה ומחשבה ðוספת : מספיקים להכות שורשים ולחיות אתאיðם,ותרהðהר במהי שðתקעים בפיðותמיכפי שקורה דווקא עם,החיים שðיתן להם שרצים בזרם, ישמיול,להם יש בית, להם יש שורשים ? הðהר עין וðשכחים . הרףכרק ðופים שחולפים קדימה – בתחומי מדע וטכנולוגיה יש התקדמות איןלאורך הדרך . בתחומי ערכים וחברה יש התפתחות לרוחב . התקדמות, להיותיכולההיא,הדרךלאורךקדימהרקאיððהההתפתחות אבל הðופים,רואה ðופים רביםשרץ קדימהמי . לרוחבגם לא מספיק לראותחולפים על פðיו והוא לא שייך להם . הוא אדם . וות ממððהיולאותולעכל,אותולהטמיע – יודðוףהאת לרוחב מכה שורשים בðוף ששייך לו, הðוף שהואפתחשמת ביתו . מתוך הכרהקדימהטעושלמאמין בחדישות מאמין שישה סע באופð...
To the book
|

|
|