פרק אחד-עשר: כן מדי? מתי זה לא מצליח

154 כנות התיישבה בהיסוס על הכיסא שהצעתי לה, ומיד בחרתי לשתף אותה בכנות באירועי הבוקר . "פשוט קיבלתי עכשיו טלפון מהבנק," אמרתי עוד לפני שהצעתי לה קפה . הרי תקשורת כנה אמורה להיות הדרך שמסדרת את הכל, לא ? היא הסתכלה עליי, הביטה סביבה על החדר, חייכה ואמרה לי : "כנות, נכון ? אז האמת שמשהו בך מאוד עניין אותי . בשיטה . בכנות שלך . אבל אני לא מסוגלת לפנות לעזרתו של יועץ עסקי שנמצא במצב שאתה נמצא בו . אני מצטערת . " היא קמה על רגליה, העניקה לי חיבוק מנחם ואז פנתה אל הדלת ויצאה מהבית . כשנשארתי שוב לבד בחדר פרצתי בבכי . זה לא היה רק המצב הכלכלי, אפילו לא העובדה שלקוחה התחרטה והחליטה שאינה רוצה לעבוד אתי . הייתה זו התחושה שפתאום איבדתי ביטחון בכנות עצמה . אולי הייתי צריך להסתיר ממנה את השיחה, חשבתי . אולי מוטב היה לייצר תדמית של מישהו יותר מצליח ? אולי לכנות יש גבולות ? באותם רגעים לא היו לי תשובות לשאלות האלו . נראה שהייתה זו הדרך שלי עצמה, הכנות במלוא תפארתה, שגרמה לי לאבד לקוחה ולהפסיד כסף שאך רגע לפני שהיא נכנסה קיבלתי תזכורת עגומה לצורך הגדול שלי בו . השבועות שאחרי אותו בוקר גרמו לי להסתגר ...  To the book