|
|
54 כשמתחילים לראות את תגובת השרשרת של השֶנפָּה, לא מתלווה לכך הרגשת עליונות על ההישג הזה . להפך, בתובנה הזאת יש פוטנציאל לעורר בנו ענווה וסימפתיה רבה יותר לבלבול של אנשים אחרים . כשאנחנו רואים מישהו אחר נלכד ונסחף, יש סיכוי גדול יותר שבמקום להתרגז אוטומטית נזהה את הדמיון לנו . כולנו בהחלט באותה סירה, וידיעה זו יכולה להפוך אותנו לסלחניים מאוד . בלימוד הבודהיסטי על חמלה יש תרגול שנקרא "אחד בהתחלה ואחד בסוף" . אני מתַרגלת אותו כשאני מתעוררת בבוקר . אני מביעה שאיפה לאותו יום . לדוגמה, אני עשויה לומר : "היום, מי ייתן ואזהה מתי אני נלכדת", או : "מי ייתן ולא אדבר או אפעל מתוך כעס" . אני משתדלת שזה לא יהיה גרנדיוזי מדי, למשל : "היום, מי ייתן ואהיה חופשייה לגמרי מנוירוזות" . אני מתחילה בכוונה בהירה, ואחר כך ממשיכה את היום בתודעה הזאת . בערב אני סוקרת את מה שקרה . זה החלק שעלול להיות טעון לאנשי המערב . יש לנו נטייה מצערת להדגיש כישלונות שלנו . אבל כשדזיגאר קוֹנגטרוּל מלמד על כך, הוא אומר שמבחינתו, אם הוא רואה שהתחבר עם השאיפה שלו אפילו פעם לזמן קצר במהלך היום, הוא חש שמחה . הוא גם אומר שכאשר הוא...
To the book |
פראג
|
|