|
|
159 דרכה של האהבה אינה טיעון מרומז הפתח אליה הנו הרס ציפורים חגות בשמיים במעגלים גדולים של חופש כיצד הן עושות זאת ? הן נופלות ובנפילתן הן מקבלות כנפיים . רומי נכון, דרכה של האהבה אינה טיעון מרומז . חייבת להיות נכונות לאפשר ללב להישבר ולהיפתח אלף פעמים, ועוד אלף פעמים, משום שנרחבות האהבה דורשת את כל כולכם . איננו יכולים למנוע דבר מהאהבה : חייבת להיות נכונות להציע לאש את כל כולנו – גם אם כתוצאה מכך לבנו נשבר ; גם אם אנו אבודים מכוחו ומעוצמתו של יופייה, חייבת להיות נכונות לאפשר לאהבה להרוס אותנו . מפני שרק כשאנו מציעים את עצמנו לחלוטין לאהבה, אנו נופלים, ובנפילתנו אנו מקבלים כנפיים ואנו חופשיים לנסוק מעלה על כנפי החסד בחיבוק של אהבה . כאשר מדובר באהבה, אין קיצורי דרך . אתם חייבים ליפול לחלוטין או להתחבט עד אין קץ בניסיון לאחוז בדבר מה שמחוץ להישג ידכם, ולטעום רק חלקיק מעוצמתו . האהבה דורשת בפשטות את כל כולכם . וכאשר אתם 160 חופש הוא מונעים חלק כלשהו של עצמכם מאוקיינוס האהבה, אתם מונעים מעצמכם, בסופו של דבר, את האושר המבורך שבצלילה אל תוך האינסוף ובשכשוך בחסד . אינכם יכולים לומר לאהבה, "את...
To the book |
פראג
|
|