|
|
123 זה לא היה מצב חולף של מדיטציה, או חוויה רגעית של שלווה . זאת היתה הכרה ישירה במי שאני, שזהרה בכל דבר : שאני עשויה מאותם חומרים היוצרים את מרקם היקום – שדה נצחי ואינסופי של הארה . מאז אותו יום ההכרה במי שאני ובמה שאני, מעולם לא עזבה אותי . כל חלק בהווייתי יודע שאני חופשייה לחלוטין ושאני חלק מכל דבר קיים, ובכל זאת, הדרמה כולה, מחשבות ורגשות של החיים ממשיכים להתרחש – הם רק חלק מהקשר נרחב של הנוכחות הזאת, של השלמות הזאת . הרגשות שלי לא היו דבר רע וסתמי שיש לעקור מהווייתי . הם היו, למעשה, השער אל נשמתי . הבנתי שהנשמה שלי זוהרת בכל דבר, בכל מקום . כל אחד ואחד מהרגשות שאתם חשים הוא ידו של אלוהים המושטת אליכם, מפציר בכם להרפות, לצלול ולחוות את הנוכחות נטולת הגבולות של החופש . ההארה שאתם מחפשים נמצאת ממש כאן, בליבת הרגשות האיומים ביותר שלכם . הגיעה העת להתיידד עם רגשותיכם, משום שהם אוחזים במפתח אל האינסוף, הם השביל שמוביל אתכם אל עצמכם . הגיעה העת לשוב הביתה . * * * במהלך השנים הבאות רגשותי הפכו למקור לא אכזב של גילוי עצמי . עתה כבר למדתי להיפתח אליהם בקלות רבה יותר ; לנשום ללא מאמץ אל תוך ...
To the book |
פראג
|
|