|
|
67 המתפרצת שלהם . המים פשוט נחסמים שם . שחרור בסוף הנשיפה, שחרור מחשבות, הוא כמו הזזה של אחד הסלעים כדי שהמים ימשיכו לזרום, כדי שהאנרגיה וכוח החיים ימשיכו להתפתח ולנוע קדימה . אין צורך, מרוב הפחד מפני הלא ידוע, להציב את החסימות, את הסכרים האלה, שבעצם אומרים "לא" לחיים ולתחושת החיות . ויתור הוא אפוא ראייה בהירה . אנחנו מבחינים איך אנחנו מחזיקים, איך אנחנו נסוגים, איך אנחנו מתנתקים, איך אנחנו נסגרים, ואז לומדים להיפתח . זה כמו להגיד "כן" לכל מה שמונח על הצלחת, לכל מה שמתדפק על הדלת, לכל מה שמתקשר לטלפון . אופן הלמידה קשור להיתקלות בקצה, וזה ממש הרגע שבו לומדים את משמעותו של הוויתור . יש סיפור על קבוצת מטפסים שמעפילה לראש הר . ההר תלול, וכשהם מגיעים לגובה מסוים, כמה מהאנשים מביטים למטה . הם נוכחים בגובה הרב שבו הם נמצאים וקופאים לגמרי . הם הגיעו לקצה שלהם ואינם יכולים עוד להמשיך הלאה . הפחד שהם חשים גדול כל כך, עד שאינם מסוגלים לזוז . אחרים המשיכו לצעוד, צוחקים ומדברים, אך ככל שהטיפוס נעשה תלול ומפחיד יותר, עוד אנשים נבהלים וקופאים . לאורך הטיפוס על צלע ההר אנשים הגיעו לקצה יכולתם, ופשוט ...
To the book |
פראג
|
|