״וכל מגמתינו לבנות קומת השכינה״: על מידתו של דוד המלך ב״מאור ושמש״

רות קרא-איוונוב קניאל 126 בחיבורו ״מאור ושמש״ מקובל לראות ספר יסוד של תורת החסיד, ואף במאמרי אבחן דוגמאות העוסקות בהנהגותיו לחסידים סביב שאלות של עצמיוּת, נבדלוּת ואותנטיות . בניגוד לחצרות בהן המורים הורישו לתלמידיהם מנהגים בבחינת ״מצוות אנשים מלומדה״, קורא ר׳ קלונימוס קלמן לחסיד שיהיו תנועותיו והנהגותיו ״כפי 3 כפי שנראה, בהמשך שכלו באמת לאמִתו לעבוד את הש״י [ השם יתברך ] בלב נכון״ . אותה דרשה הוא מפרש את נבואת האל לאברהם ״כה יהיה זרעך״ ( בר׳ טו, ה ) כהבטחה, 4 שכל צאצאיו ״יעבדו את הש״י כל אחד לפי שכלו ולא יעשו מצות אנשים מלומדה״ . בניגוד לאידיאל הקבלי-חסידי המתבטל, שמהדהד לתפיסת ספירת מלכות כזו ש״אין לה מעצמה כלום״ והיא מקבלת אורה מהשמש – בדומה לחסיד שמקבל את אור הצדיק – עולה כאן יחס שונה לעדת הלומדים . החסידים מייצגים את זרעו של אברהם, וכל אחד מהם אמור לעבוד את ה׳ כפי שכלו בהארתו הייחודית, מבלי להתבטל בזולתו 5 ולהיטמע בדגם דתי ורוחני אחיד, כמו מאורות הכוכבים ש״אינם דומים זה לזה״ . בפרשת בשלח מכריז ר׳ קלונימוס קלמן כי כל אדם מחוייב לכוון בתפילתו ולומר 6 מכאן, כי מטרת התפילה ״מתי יגיעו ...  To the book