ברכת האב ערב מותו

אלה תולדות יצחק 130 לפסה״נ, עולה שלדבריו האחרונים של האב היה תוקף משפטי . התעודה הראשונה היא תביעה משפטית הנסמכת על צוואת האב ערב מותו, בו כתובים הפרטים הבאים : ״אבי חויה אמר : הנני חולה ובמיטה שוכב . אבי את ידיי תפס וכך אמר לי : בני הגדולים נשים 2 התעודה השנייה לקחו ואתה אישה לא לקחת, וזולולישתאר כמו אישה לך תהיה״ . היא דיון משפטי עם אדם הנוטה למות ונדרש להצהיר מי יהיה יורשו : ״כך בהחלט אמר הדיין : אתה חי וטענות מועלות כנגדך ; מכיוון שאתה עשוי למות, תכריז מי הבן שלך 28 כדי שאנו נדע״ . קשה להסיק באופן חד משמעי שדברים על ערש דווי היו בעלי תוקף משפטי במקרא, משום שהם נמסרים במסגרת נרטיבית ולא מפורטים בחוק המקראי . עם זאת, מהסיפורים המתארים דברים של אדם ערב מותו עולה שיש להם חשיבות מיוחדת וסביר להניח שהיה להם תוקף מחייב . מאיר מלול מונה שלושים ואחד סיפורים כאלה, וסבור שהם משקפים סיטואציה שכיחה ומקובלת בה נמסרו דבריו האחרונים של 29 אף האדם בטקס שכלל מאפיינים ספציפיים, אשר העניקו תוקף מחייב להצהרתו . שהוא לא מגדיר את הסיפורים הללו כסצנת דפוס הוא מזהה בהם רכיבים משותפים : ציון זקנתו של האדם א...  To the book