גדילת הנערים והעדפתם השונה של ההורים

אלה תולדות יצחק במשלוח ידם השונה של הבנים . אולם, הביטוי ״תָּם״ אינו שייך לשדה הסמנטי של משלוח יד אלא לעולם התכונות . השורש תמ״ם קשור לסיום תהליך והבאתו לגמר, 1 לכן רבים סברו ומתוך כך נקשר לשלמות, ובמובן מטאפורי לתכונה מוסרית של יושר . 2 אך לשורש תמ״ם שהכתוב משבח כאן את יעקב על תכונותיו המוסריות התרומיות . גם ניואנס סמנטי אחר הקרוב יותר לתמימות נאיבית או פשטות, ואפשר שזה מובנו 3 איזה פירוש סביר יותר ? כדי להכריע בכך נסתייע בתקבולת של התואר ׳תם׳ כאן . שבין עשו ליעקב, הנראית כתקבולת מלאה מפני שהיא כוללת שני אפיונים לכל אחד 4 מהבנים בשתי צלעות השוות כמעט באורכן . המשמע הרעיוני העולה מתיאור עשו כצייד הוא של אדם הניחן בגבורה, עוצמה, ואומץ לב, שהרי אלו התכונות הנדרשות מצייד, העוסק, בין היתר, בציד בעלי חיים מסוכנים . בכך עוקב אפיונו של עשו כצייד את אפיונו ״אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹכְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר״ . ליכולת הציד יש במקרא זיקה הדוקה גם לשלטון ושררה, כפי שעולה מתיאורו של נמרוד, עליו נאמר במפורש שהוא ״גִבֹּר צַיִד״ אשר הקים את ממלכת בבל ( בר׳ י, ח – יב ) : וְכוּשׁיָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת...  To the book