הקדמה

10 | פרזיטים לרגשותינו להנחות אותנו במצב שדורש היגיון, או להפך ) . אני מספק כמה דוגמאות עכשוויות כדי להדגיש את הנקודה הזו, כולל התגובות הרגשיות ההיסטריות לבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית ולמינויו של ברט קָוָואנוֹלבית המשפט העליון של ארצות הברית . בפרק השלישי אני טוען שחופש הביטוי, השיטה המדעית, המגוון האינטלקטואלי ואתוס המריטוקרטיה המושרש בכבוד לפרט — ולא א — הם רכיבים דבקות באידאולוגיה של גיוון, הכללה ושוויון ( DIE ) לא פתוחים לדיון של חברה נאורה באמת . חברה הוגנת מבטיחה שלחבריה יהיה שוויון הזדמנויות, ולא שוויון תוצאות כפי שמכתיבים צווי DIE . הפרק הרביעי מתייחס לכמה פתוגנים מנוגדי מדע, מנוגדי היגיון ומפיצי רעיונות בלתי ליברליים, כולל פוסט-מודרניזם, פמיניזם רדיקלי ואקטיביזם טרנסג'נדרי . שני האחרונים נטועים בגרסה היסטרית ביותר של ביופוביה ( פחד מביולוגיה ) . הפתוגנים הרעיוניים האלה משמידים את הבנת המציאות שלנו ואת השכל הישר כשהם דוגלים בעמדות כמו : אומנות בלתי נראית היא צורת אומנות, כל ההבדלים בין המינים נובעים מהבניה חברתית, ולחלק מהנשים יש איבר מין גברי . הפרק החמישי בוחן כיצד...  To the book