|
|
חברוּת ברזל | 216 בעיקר התכוננו לקראת מה שציפה לנו בבית . אין כמו בבית, אבל הרבה השתנה מאז שעזבנו והנחיתה לא הייתה רכה . פתאום כל דבר בחיים האזרחיים שלנו נראה קטן וחסר חשיבות . לך תתמודד עם קולגה נודניק במשרד שמתעקש על עיצוב לוגו מסוים או סתם תחדש ביטוח רכב אחרי שפגשת את המוות פנים מול פנים, פוצצת פיר מנהרה או הובלת עשרים חיילים לקרב . במהלך הלחימה, כשיצאנו הביתה הרגשנו כאילו אנחנו יוצאים מתוך סרט אל תוך המציאות . עכשיו היוצרות התהפכו . המלחמה עדיין השתוללה שם בחוץ ואחרי כל כך הרבה זמן שזאת הייתה המציאות שלנו, פתאום השגרה בבית הרגישה לנו כמו סרט . להיכנס לבית בלי רימון ביד, לפתוח מגירה בלי למצוא בה אמל"ח, או מיטת תינוק בלי כלי נשק תחתיה — רק לנו זה נראה מוזר ? לישון על מיטה ? לעשות צרכים באסלה ? חשמל ומים זורמים ? זה לא סתם סרט, זה מדע בדיוני . היו חיילים שרצו לספר ולשתף בכל מה שעבר עליהם, אבל הסביבה לא הבינה דבר, אחרים שמרו הכול לעצמם למרות שמסביבם הפצירו בהם לספר ולשתף . גם הקשר עם הילדים היה צריך לעבור שיקום ובנייה מחדש . היו ילדים קטנים שרק אחרי חודש וחצי הסכימו שאימא תרדים אותם שו...
To the book |
|
|