איתן

להיכשל כל הדרך למעלה 218 החשש העמוק מלמצוא את עצמי מחויב לילד מבלי שאוכל לכלכל אותו, גרם לי להימנע מלהביא ילדים לעולם, מתוך תחושת אחריות . אשתי, יזמת בעצמה, שהייתה שותפה לתחושות, הזדהתה עם הרצון שלי וככה נוצרה מציאות — בתחילה מתוך תחושת אחריות, בהמשך מתוך תחושת נוחות — שאנחנו רק שנינו . היה לנו נוח לדאוג רק לעצמנו, לחיות חיים בסיכון נמוך, בלי הוצאות גדולות שעלולות להוציא אותנו משיווי משקל כלכלי — כמו הוצאות על ילדים, למשל . כשהתחתנו בשנת 2014 , אני הייתי בן 32 ודנה הייתה בת 29 . בגלל שכבר אז הייתי על רכבת ההרים היזמית, לשנינו היה ברור שילדים לא ישגשגו בלשון המעטה בפקעת העצבים שהייתה הבית שלנו — הבית שאכלס יזם מתוסכל ואישה אחת שמנסה להחזיק את הבית שלא יתפרק . לכן דחינו את זה . ושוב, ושוב, ושוב . השנים עברו, ההצלחות מיאנו להופיע ונושא הילדים נדחק שוב ושוב לסוף רשימת ״הרצונות שלנו״ . זה לא הפריע לי . היה לי חשוב רק להצליח במסע העסקי אליו יצאתי, וידעתי שסביר מאוד שילדים יפריעו לי להשיג את המטרות שהצבתי . וגם, לא פחות חשוב, לא הייתה לי שום יכולת לפרנס אותם . גם כשהעסקים החלו לגדול, החשש המש...  To the book