|
להיכשל כל הדרך למעלה 188 טיל נ״ט אחד ממארב ולא תהיה שום משמעות להרכב הטור . הבטחתי לה לדבר איתו . אחת השיחות הארוכות איתו שזכורות לי היטב התקיימה כשעוד הה באימון הכנה לקראת כניסה לרצועה . באותו זמן דנה ואני נחתנו בקוסטה ריקה ועשינו את דרכנו ממרכז המדינה לכיוון החוף הפסיפי . שמתי אותו על דיבורית . ברקע צרורות ופיצוצי משנה של חיילים מתאמנים בבאח לכיש . אנחנו נוסעים, מסביב הכל ירוק, נוף פראי, ויהל על רקע הפיצוצים והירי — מצחקק, מספר על המתח, על ההמתנה, על הרצון להיכנס פנימה כדי לסיים עם ההמתנה מורטת העצבים . אני נוהג, מוגן בתוך האוטו . מהטלפון, בוקעים רעשי מלחמה, ומחוצה לו גן עדן עלי אדמות . הייתי מהורהר . הפחד והחשש מהלא נודע, הדאגה למשפחה בבית, שמעתה כל דפיקה בדלת או עצירת רכב בקרבת הבית יטריפו את דעתם . כל נביחת כלב על אנשים בצד השני של הדלת, כל טלפון, כל הודעה — כל אלו יגרמו להם מעכשיו להחסיר פעימה, ומי יודע לכמה זמן . ומפה, מהצד השני של העולם, על רקע נוף פראי ושלוות אלוהה, אני מנסה לשכנע ילד בן 19 לא לפחד, לא לדאוג, להיות מרוכז, לא לעשות טעויות, ״לא להיות גיבור״ ( הבטחתי וקיימתי ) , ...
To the book
|

|
|