יוסי

להיכשל כל הדרך למעלה 158 לכמה מאות חיילים בעלות כוללת של מיליון ש״ח, בלי לפתוח חשבון או עמותה ואפילו בלי לדרוך בישראל, וכל זה בשלושה ימים . זה קרה בזכות אנשים מדהימים שמעולם לא פגשתי ולא הכרתי, רק דרך חשבון הטוויטר שלי, שכמה ימים קודם לכן עוד עסק בלוויתנים ואריות . המלחמה עוד לא התחילה ואני רק רציתי לחזור לשגרת החיים שלי — זו שלא כללה מאות הודעות ביום לבקשת ציוד בכל פלטפורמה אינטרנטית בה הייתי רשום . אבל יוסי לא ממש הקשיב, ורגע לפני שנפרדו דרכינו הוא זרק, ״בוא נייבא ציוד מחו"ל . יש לי תורמים גדולים, אפשר לייבא״ . באותו רגע, יוסי, מבלי שיהיה לו בכלל מושג, לחץ על הכפתור היחידי שיכול להניע אותי בכל מצב — התשוקה ליזום וליצור יש מאין . בלי לחשוב יותר מדי, עניתי לו : "צודק ! בוא נייבא ! " בכלל לא חשבנו איך לעזאזל מייבאים ציוד צבאי . לא התעכבנו על שאלות של תקן, סוגים, מול מי עובדים בכלל, איך מוציאים את זה ממדינה מסוימת ואיך מכניסים את זה לישראל . היינו חלוצים, הרגשנו שבאמת אין ברירה ושצריך לעשות משהו קיצוני כדי לעזור . ידענו שחייבים לנסות . זאת הייתה ההרגשה שלנו . בשיחות שעשיתי לאורך הדרך עם ...  To the book