השלוקר הראשון שלי

להיכשל כל הדרך למעלה 144 שורקים מסביבך ולהנות מזה, לצפות לזה ולהתאכזב כשזה לא קורה . אני זוכר כשישבתי איתו באחד הביקורים שלי בארץ, כמה חודשים לפני סוף המסלול ושמעתי ממנו לאן הם מיועדים — ״קצת שטחים, קצת מעצרים, אולי קו צפון, נראה״ . היה אפשר לשמוע את האכזבה בקול שלו משירות נטול אקשן שמצפה לו . אין מלחמה, אין מבצע גדול, יש רק שגרת מעצרים פה ושם, אותה שגרה שכל הצבא מתחלק בה . אמרתי לו שהכל שטויות והכי חשוב שיסיים בשלום ויתחיל את החיים שלו . בתוך תוכי שמחתי שהתקופה רגועה, שאין באופק חומת מגן או צוק איתן, לבנון השניה או מלחמה נוספת שתגרום לכולם פה במשפחה להתפוצץ מלחץ . ״דוד ! מה קורה ? שמע רגע, אנחנו אוספים כסף, כי אנחנו קונים ציוד צבאי חדש שישדרג את הצוות לכבוד סוף מסלול . אז יש הוצאה אחת משמעותית — אנחנו צריכים שלוקרים" . "מה זה שלוקרים ? " שאלתי אותו . זה נשמע כמו ארטיק קרח בצבע דהוי . "אה, זה שקית כזאת של מים ששמים בווסט" . "אה, שקית שתיה . אוקיי . כמה יחידות אתה צריך ? " "מה באמת ? אתה יכול לקנות לנו ? " "כן . כמה אתה צריך ? " "שמע דוד, אם אתה יכול, כולל הסמל והמפק״צ, 36 יחידות" . "או...  To the book