הצל שלי ואני

להיכשל כל הדרך למעלה 92 לא בדרך הזאת — אני, לשותפות עם מישהו שניסה לגנוב ממני, לא נכנס . יהא המחיר אשר יהא" . הוא שתק, אמר ״בסדר״ במלמול יבש וסיימנו את השיחה, מהרהרים עם עצמנו אל תוך סוף השבוע אם היה שווה למות על הגבעה הזאת . לא דיברנו על מה הלאה, על מה עושים עכשיו או על איך לעדכן את המשקיעים . באותו ערב כתבתי מייל ארוך בתפוצה רחבה שמסביר את ההחלטה שלי לפוצץ את העסקה . לפני שלחצתי ״שלח״ קראתי את המייל שוב, ואז צצו רגשות האשם . אולי כן הייתי צריך לבלוע את הצפרדע ? עצרתי את עצמי מיד . לא רציתי להמשיך להילחם בשדים האלה שרצו לי בראש ולא רציתי לטבוע בצער, אז שלחתי את המייל מהר, שהבעיה תהפוך להיות של מישהו אחר . המשקיע חזר לענייניו, מתיאו חזר לענייניו, גם פאולה מצאה לה עיסוקים להשקיע בהם זמן . החברה הגרמנית והחברה הישראלית שתיהן חזרו לענייניהן — ורק אני נשארתי לבד . חזרתי בדיוק לאותה הנקודה . לא התקדמתי מטר . נכשלתי שוב . אולי לא נועדתי להיות איש עסקים, כפי שלא נועדתי להיות כדורסלן או כדורגלן . אולי היכולות שלי בינוניות ואני צריך לנסות את מזלי בתחום אחר . להיות שכיר, לנסות לצמוח בחברה קטנה, ...  To the book