|
|
להיכשל כל הדרך למעלה 40 החליפה, עם תיק המסמכים השחור, עם הנעליים המצוחצחות . אלו שקמים בכל בוקר והולכים למשרד, אומרים בוקר טוב למזכירה, שותים בלגימה אחת אספרסו קצר ועובדים ב"עבודות אמיתיות" . אף פעם לא עבדתי בעבודה אמיתית, אבל משום מה רציתי להיות כמוהם . כמו אותם אנשי עסקים ישראלים ואיטלקים שטסים לפגישה, ליום או יומיים, עם מזוודה קטנטנה, עם כרטיסי ביקור וכרטיס אשראי מטעם החברה אותה הם מייצגים . כרטיס אשראי עסקי היה אז פסגת השאיפות שלי . לא בגלל מסגרת האשראי שלו, אלא בגלל החשיבות שראיתי בו — לרוב הוא היה בנמצא רק אצל אנשי עסקים בכירים . הם תמיד היו בתפקידי מפתח . נוסעים כדי לסגור עסקה או להציל עסקה או כדי לרכוש או כדי למכור, או כדי לבגוד עם המזכירה . גם כאלו היו לי הרבה . זה היה נשמע לי הדבר הכי מעניין עלי אדמות ( לא הקטע עם המזכירה, העבודה שלהם ) על אף שלא היה לי מושג מה הם עושים . רציתי להיות כזה . כמו שילד בחוג כדורגל חולם להיות מסי, אני חלמתי להיות אותו איש עסקים בקו מילאנו – תל אביב . לקח לי בערך שנתיים עד שהחלטתי שאני רוצה ליזום והרגשתי נוח להתחיל, כל עוד אני מגובה כלכלית מעבודת ה...
To the book |
|
|