פרק ו

פרק ו | 203 אב, אין מהפך היסטורי דרמטי . כאן השינוי היה איטי ומתמשך, גיהינום המזדחל לו לאיטו . השמש שוקעת וזורחת על אותו שביל ללא מוצא . ואז השביל נגמר, אב המשפחה כושל . מזדקן : שלטונו מתפורר ונעשה לאבק . אבל הבנים, בדרך כלל, לא פורצים לעולם חדש משלהם . "אב" הוא הכול . שמו הפרטי של האב הופך לשמם האמצעי של בניו . אדם נקרא אִבְּן, בנו של . ומי שאין לו אב מזוהה, אבוד . בחברה כזאת אב קשור לאלוהים ; ברכתו של האל קשורה בברכת האב ובקבלתו את ילדיו . רצח אב כמוהו כמעט כרצח אל . דבר שלא יעלה על הדעת . האב שואב את כוחו מהאתוס השבטי של "הדם" והשושלת . כדי לבסס עוד את אחיזתו, האב נהנה מחוקי הרכוש — האדמות והבניינים ושטרי הבעלות עליהם . לסיום, עומד לו גם הכוח של גירושין קלים, וכל מה שקשור בהם : השפלת אם ילדיו ; היכולת המאיימת להביא לעולם ילדים חדשים ומועדפים ; הכוח להכניס לחייהם של בני ביתו אישה חדשה, מרושעת, אם חורגת . זכרי חתולים אוכלים את גוריהם, אמרה אימי . אימהות מגינות על הגורים . בפולקלור, האבות הם קניבלים בפוטנציה . ואילו בסיפורי האישי השתלבו סיפוריה של אימי על אבי . הם התקיימו בתהומות העמוק...  To the book