פרק ג

פרק ג | 119 שילטשו את ילדיהם עד שלא יישאר זכר לחיי הכפר . אבל משפחת עבדאללה שמרה אמונים לעולם הישן, הגוסס . בניה ידעו מי היו והיכן קבורים מתיהם . מבטם היה מופנה אל העבר : אל הנרטיב שלהם, שהעניק להם אצילות . אגדות משפחת עבדאללה על דוד בהיג' לא כללו פרטים על שנותיו בבית הסוהר . על המחסור, על האכזריות . הסיפורים עליו לא הרחיבו לגבי אורח החיים שניהל . פעם אחת התפרעו האסירים בכלא רמלה שבמערב ביירות והרגו כמה סוהרים . חדשות מהסוג הזה — כמו גם דיווחים על הצפיפות בבתי הסוהר, על רמת האוכל, על אכזריות הסוהרים — הגיעו אליי דרך העיתונים . בסיפורים המשפחתיים עבדאללה היה מרהיב : זו הייתה דרכם של בני משפחתה של אימי . משפחת עבדאללה עשתה את דרכה אל ביירות . בשנים שאחר כך נפגשנו איתם לעיתים קרובות . היה זה כאילו הכרנו אותם מאז ומעולם . לא היה מקום לפרטיות בשבט : כולם היו חלק מרשת אחת גדולה . האדם שלפני רגע נישק אותך על הלחי, ושלא ראית אותו מעולם, נהג כאילו הוא ממשיך מערכת יחסים ישנה, עם אינטימיות שהתבססה לפני שנים . בני המשפחה הביאו עימם את סיפוריהם המייגעים ואת ביטחונם העצמי הבלתי-נתפס . הגברים היו האמ...  To the book