פרק ב

פרק ב | 77 תפירה של זינגר . את בגדיה הביאה כדרך האיכרים — כרוכים בצרור לָבן . הוא קנה לעצמו מקום ב"עולם המודרני" של ביירות, עולם של עסקים ושל נסיעות בעולם . היא נותרה מי שהייתה : אישה גרושה, שיעית מהדרום . אימי ידעה את גילה בערך . שנתיים לפני יום הולדתה הארבעים היא אמרה לי שהיא ב"שנות הארבעים לחייה" . את גילה המדויק נאלצתי ללמוד מתעודת הזהות שהנפיקה לה הממשלה הלבנונית . מה שידעה על תאריך הולדתה הוא רק מה שסופר לה : שזה היה מתישהו בחורף 1911 , כששלג וברד ירדו בלי הפסקה במשך שלושים וחמישה ימים . אבי, לעומת זאת, תמיד עשה מגילו עניין גדול : הוא ידע אותו במדויק ותמיד הפחית ממנו . הוא נולד ב- 1919 , אבל טען שנולד ב- 1921 . חבל שהיו לו יותר מדי אחים ואחיות שסירבו לאשש את השקר . אימי לימדה אותי את חוכמת התבוסה הסבלנית : עוד בוקר, עוד שחר . היא צללה לבאר עמוקה של סיפורים, סיפורים עתיקים כמו הגבעות, אמרות ופתגמים של עובדי אדמה, מעשיות ממורשתנו השיעית העשירה . היא סיפרה את הסיפורים בדרכה — חלקם נחמה, חלקם פָטָלִיזְם, חלקם עידוד להמשיך הלאה . "לפרד יש כוונה אחת, לנהגו יש כוונה אחרת, אבל כוונתו של ...  To the book