פרק א

פרק א | 59 בכל פעם שאיזה אדם אמיץ פרץ את הגבולות, הרוויח כסף שלא היה לו קודם לכן והסתובב בכפר עטור סימנים שבישרו לכול על הצלחתו . הגברים חיו את חייהם על פי השתקפותם בעיני הזולת : משווים ומקנאים . הם פחדו ממה שהזולת יעשה עם מזלו שלו . ניקולא הוסגר . הוא הסתתר בבית סבי, באסם שהוא חלק עם שתי פרות ושתי ערמות חציר . האדיבות שגילה כלפי משפחתנו, במיוחד כלפי אחי הפעוט, נעשתה חלק מסיפורנו וזיכרוננו . ניקולא אמר שיום אחד ייקח את הילד הקטן ליוון, ארץ הידע והמדעים . היווני הזה, הזר הזה, אף החמיא לאימי, אישה שבעלה נטש אותה . לא שכחנו את מילותיו הטובות . ניקולא, כך התברר, היה אדם נאמן . הוא לא הסגיר את אבי . אבל אבי צפה את ההתרחשויות, לקח את הרובים וחצה את הגבול לפלשתינה . ההרפתקה הזאת הפכה לחלק מהאגדה של אבי : הוא עשה את המסע בלילה, מתחמק מיחידות "הפרשים הלבנונים" שפטרלו לאורך הגבול בעזרת כריית אוזן לקול פרסות סוסיהם . הוא נזהר גם מהחיילים הסנגלים, שהיו ידועים באכזריותם ונהגו להרוג מייד כל מבריח או נווד . הוא שם פעמיו למטולה, המושבה היהודית שמעבר לגבול . הוא הכיר את המושבה . בעבר נהג לסחור עם תושבי...  To the book