|
|
תפמיד הממהלה 127 הצדק המניעתי שהוא ניסח ברגשות המוסריים . כל עוד אדם "אינו מפר את חוקי הצדק", הוא "חופשי לגמרי לשקוד על ענייניו בדרכו שלו" . לאחר מכן, סמית מפרט השלכה אחת של חופש זה כשהוא קובע שכל אחד יכול "להביא הן את עשייתו והן את הונו לתחרות עם אלה של כל אדם או קבוצה אחרים" . המשמעות היא שלא יהיו חסמי כניסה ; לא יהיו הגבלות על מסחר, דרישות רישיון תעסוקתי או חובות התלמדות ; לא יהיו זיכיונות מלכותיים או מונופולים בחסות המדינה ; לא יהיו מחירי תקרה או רצפה, לא יהיה שכר מינימום ( או מקסימום ) ; ולא יהיו חסמים, עלויות או הגבלות מלאכותיים אחרים שימנעו ממישהו, או יקשו עליו יתר על המידה, להיכנס לעיסוק כלשהו או להתחרות בשוק כלשהו . שנית, סמית מסכם כאן את "טיעון הידע המקומי" ( הנדון בפרק 7 ) , הגורס שהיחיד בעצמו נמצא בעמדה הטובה ביותר לדעת כיצד עליו לחלק את זמנו, כישרונו והונו המוגבלים לשם השגת מטרותיו, ושמחוקקים או צדדים שלישיים אחרים אינם בעמדה לקבל החלטות כאלה בעבור אחרים . כשסמית כותב כאן כי "שום חוכמה או ידע אנושיים" לא יבטיחו ביצוע נאות של "פיקוח על עשייתם של אנשים פרטיים, והפנייתה למשרו...
To the book |
|
|