התרבות הוודית

[ 44 ] גלגול של הנוהג הזה ששולב עם סיפור הסעודה האחרונה של ישו, שגם היא לדעת חוקרים מסויימים היתה לא יותר מטקס פולחן אנתאוגני . ברכת האלים למלחמות עברה דרך הכוס, שהיתה מועברת בין המנהיגים ובני בריתם, והחיבור עם תרבויות מקומיות עבר בדרך כלל בראש ובראשונה באמצעות ניכוס אמצעי הפולחן האנתאוגניים שלהם . כאמור, הדוגמה הראשונה היא ההודים . עם ההגירה הגדולה להודו, הארים נתקלו בתושבי הציוויליזציה ההאראפית, אוכלוסייה חקלאית שהתיישבה בעמק האינדוס והתקיימה משעורה וחיטה מתורבתים . אנו רואים שבשכבות המוקדמות ביותר של ספרות הריג - וודה אין אזכורים של דגנים אבל בספרות הוודות המאוחרת יותר יש גם יש . שעורה הייתה הדגן החשוב ביותר בתקופה הריגוודית . שעורה מיובשת נאכלה שלמה עם מיץ סומה, ונטחנה לארוחה שכללה גם תמהיל של חלב, חמאה, יוגורט ומים . בברהמנה של מאה הדרכים ( ״שאטאפתה ברהמנה״ ) , השעורה מוצהרת כי ״לבדה נשארה נאמנה לאלים בתחרויות השדים שלהם״ . הטקסט מכיל גם את המיתוס של יצירת שעורה מ״דמעת סומה״ . בטקסים הקשורים להבאת סומה לקורבן, סומה מיוחס לאל האלמוות ווארונה, “השומר החכם של האמריטה” ( मअृत - סם האל...  To the book