שימושים רפואיים בארגוט

[ 28 ] שלהם שעשויה להעיד על כך, נמצאו גם במצרים ואפילו בסין העתיקה . בכל המקרים ה״דבר״ הזה שמתואר שם נחשב גם טוב וגם רע, אך בעיקר כרע . וזה מראה את הדו פרצופיות של הארגוט, ששימוש בלתי מוסמך בו יביא בהכרח לתוצאה הרעה . הרומאים התייחסו לשיפון כדגן נחות . במאה השנייה לספירה, גלנוס העיר על לחם שיפון מהבלקן כשחור, עם ריח רע . פליניוס, ב - Historia Naturalis שלו מהמאה הראשונה לספירה, ראה בשיפון כ”אוכל עלוב שיש לצורכו רק על מנת להימנע מגוויעה ברעב . יש לערבב אותו עם חיטה כדי למתן את טעמו המר והחריף, אך גם אז הוא אינו נעים לקיבה” . שתי ההערות עשויות לעורר חשד לאופי “רעיל” של צמח זה . ייתכן שהרופא היווני היפוקרטס תיאר סימפטומים של הרעלת ארגוט מינימלית כשדיבר על המלנתיון . מלנתיון מתורגם מילולית ל״זרעים שחורים קטנים״, ובדרך כלל נוטים להאמין שמדובר בקצח, אבל כידוע גם הארגוט כהה עד שחור, וגם הוא קטן כגרגיר חיטה . לפי היפוקרטס ומאוחר יותר גלנוס, מלנתיון שימש ברפואת נשים, וכתרופה כנגד נזלת דלקתית . מאחר שארגוט משמש כמכווץ כלי דם, ניתן להבין את השימוש במלנתיון גם לצורך עצירת דימומים של כלי דם שהתנפחו...  To the book