|
|
102 | הנחייתו של שְׁרִי רָמָנָה מָהַרְשִׁי אפשר להגיע למימוש העצמיות . זה הולם את השקפתו שכל תרגול שכולל מודעות למחשבת-ה'אני' הוא נתיב תקֵף וישיר לעצמיות ואילו כל התרגולים שאין בהם מודעות למחשבת-ה'אני' אינם נתיבים תקֵפים וישירים לעצמיות . עמידתו על כך שהמודעות הסובייקטיבית ל'אני' היא האמצעי היחיד להשגת העצמיות, השפיעה על עמדתו לגבי תרגולי דבקות ( בְּהַקְטִי ) וסגידה, שבדרך כלל מקושרים עם התמסרות לאלוהים . הוא מעולם לא הניא את חסידיו מעיסוק בתרגולים אלה, אך ציין שכל מערכת יחסים עם אלוהים ( כדָבֵק, סוגד, משרת וכו' ) היא מַשלָה, שכן רק אלוהים קיים . הדבקות האמיתית, אמר, היא הישארות כפי שאתה באמת, במצב הוויה שבו אין כבר רעיונות כלשהם בדבר יחסים עם אלוהים . גם השיטה השנייה, מסירת האחריות לחייו של אדם לידי אלוהים, קשורה לחקירה העצמית, שכן היא חותרת לסילוקה של מחשבת-ה'אני' על ידי הפרדתה מהאובייקטים ומהפעולות שאיתם היא מזדהה כל הזמן . בשימוש בתרגול הזה צריך שתהיה מודעות מתמדת לכך שאין 'אני' הפועל או משתוקק, שרק העצמיות קיימת ושאין שום דבר בנפרד מן העצמיות, המסוגל לפעול בצורה עצמאית . כשאדם עוס...
To the book |
פראג
|
|