|
|
62 | הנחייתו של שְׁרִי רָמָנָה מָהַרְשִׁי מכיוון שהתרגום הזה של אָהַם וְרִיטִי מסורבל למדי, הוא מתורגם בדרך כלל כמחשבת-ה'אני' . שְׁרי רמנה הסביר שרעיון האינדיבידואליות אינו אלא מחשבת-ה'אני' המגלמת את עצמה באופנים שונים . במקום להתייחס לפעילויות השכליוֹת למיניהן ( כגון אגו, אינטלקט, זיכרון ) כאל תפקודים נפרדים, הוא ראה בכולן צורות שונות של מחשבת-ה'אני' . היות שזיהה את האינדיבידואליות עם הדעת, ואת הדעת עם מחשבת-ה'אני' – היעלמות תחושת האינדיבידואליות ( כלומר מימוש העצמיות ) מרמזת על היעלמות הדעת ומחשבת-ה'אני' . את הדבר הזה מאשרות הצהרותיו התכופות שאחרי מימוש העצמיות אין עוד חושב מחשבות, אין עושה פעולות ואין מוּדעות לְקיום אינדיבידואלי . היות שראה את העצמיות כַּממשות היחידה הקיימת, הוא התייחס אל מחשבת-ה'אני' כאל הנחה שגויה שאין לה קיום ממשי משל עצמה . הוא הסביר את הופעתה באומרו שהיא יכולה להיראות כקיימת רק על ידי הזדהות עם אובייקט . כשמחשבות מתעוררות, מחשבת-ה'אני' טוענת לבעלות עליהן – 'אני חושב', 'אני מאמין', 'אני רוצה', 'אני פועל' – אך אין מחשבת-'אני' עצמאית בנפרד מן האובייקטים שאיתם היא ...
To the book |
פראג
|
|