|
|
תשומת לב לתודעה 124 כיצד, אם כן, ניתן להתבונן בהיבטים אלה באופן חיצוני ? הבּוּדהה מתאר כמה אופנים שבהם תובנה יכולה להתפתח ולהבשיל . אחד מהם הוא התפתחות הנובעת מתוך חוויותינו האישיות ; צורה אחרת היא התפתחות מתוך היקש והכללה . אם נשים את כף ידנו באש וניכווה, לא נצטרך לשים שוב את ידנו באש כדי להסיק שזו תהיה התוצאה . לאחר פעם או פעמיים, יש לקוות, נלמד בדרך ההיקש שבפעם הבאה שניגע באש, היא תגרום לנו לכווייה . נוכל לחוות תובנה דומה גם בנוגע לגוונים תחושתיים . לפעמים נדע בבירור אם מישהו חוֹוה משהו נעים או כואב דרך תנוחת גופו, הבעות פניו או דבריו . במצב כזה, על דרך ההיקש מחוויותינו האישיות עם עונג וכאב, נדע - לפחות ברמה מסוימת - מה חש אותו אדם . הדבר נכון גם למצבים המנטליים השונים . כשאנחנו במודעות חיצונית לתודעה ורואים מישהי כועסת או אוהבת, חמדנית או נדיבה, מפוזרת או מרוכזת, נוכל אז, על דרך ההיקש מחוויותינו האישיות עם מצבים מנטליים כאלה, להיפתח ולשים לב למצבה המנטלי - כפי שהוא, ללא תגובתיות בלתי מודעת . מדוע כל זה חשוב ? למה כָּלַל הבּוּדהה בדרשה את תשומת הלב החיצונית לגוונים תחושתיים ולמצבים ...
To the book |
|
|