|
|
האישה שבי | 183 אם לא עשיתי מה שהייתי "אמורה לעשות" במהלך השבוע, לא הייתי רשאית לראותם . אחד האנשים היחידים שהיה מתקשר אליי היה קייד . תמיד הרגשתי בטוחה עם קייד, אבל עדיין הייתה לי לגביו איזו תחושת סכנה . השיחה הכי משעשעת שהייתה לי איתו בכל הזמן הזה הייתה שיחת פייס- טיים מבית חולים בטקסס, שבה הוא סיפר לי שננשך על ידי עקרב במיטה שלו – במיטה שלו . הרגל שלו התנפחה לגודל של כדורסל, לא צחוק . "אתה רציני איתי ? " שאלתי והסתכלתי על הרגל הנפוחה שלו דרך מסך הטלפון שלי . לא ייאמן כמה רע זה נראה . המחשבה על הרגל המסכנה של קייד נתנה לי את אחת מהסחות הדעת היחידות ממה שעבר עליי, ולנצח אהיה אסירת תודה לו ולאותו עקרב מטקסס . המטפלים תשאלו אותי במשך שעות, במה שנראה כמו כל יום, שבעה ימים בשבוע . במשך שנים לקחתי פרוזק, אבל בבית החולים הם הפסיקו לי את הפרוזק באופן פתאומי והחליפו אותו בליתיום, סם מסוכן שלא רציתי לקחת, ושהופך אותך לממש איטית ומטושטשת . הרגשתי שתחושת הזמן שלי מתעמעמת ואיבדתי כיוון . כשלקחתי ליתיום, לא ידעתי איפה אני ולפעמים גם לא מי הייתי . המוח שלי לא עבד כרגיל . זכרתי כל הזמן שליתיום היה ה...
To the book |
|
|