|
|
האישה שבי | 109 ואהבתי מאוד את מה שהוצע לי . כשהייתי נכנסת לאולפן ושומעת את הצלילים המדהימים האלה ואחר כך מקליטה עליהם קול – זה היה כיף . למרות השם הרע שיצא לי באותו זמן, הייתי מפוקסת והתרגשתי לעבוד בכל פעם שהגעתי . מה שהיה מחוץ לאולפן זה מה שהיה מעצבן . הפפראצי היו כמו צבא של זומבים שמנסים להתפרץ פנימה בכל רגע . הם ניסו לטפס על הקירות ולצלם תמונות דרך החלונות . הניסיונות להיכנס ולצאת מהבניין הפכו לסוג של מבצע צבאי . זה היה מפחיד עד אימה . הנציגה שלי מול חברת התקליטים, תרזה לה-בַּרְבֶּרָה וייטס, שהייתה אם בעצמה, עשתה ככל יכולתה לעזור לי . היא הציבה נדנדת תינוקות באחד האולפנים שלנו וזו הייתה מחווה מקסימה לטעמי . האלבום היה סוג של קריאת מלחמה . לאחר שנים של השגחה קפדנית עליי, כשאני מנסה לרצות את אימי ואת אבי, הגיע הזמן שאומר "לכו תזדיינו" . הפסקתי לעשות עסקים בדרך שתמיד עשיתי קודם לכן . התחלתי לצלם סרטוני וידיאו ברחוב בעצמי . הייתי נכנסת לבר עם חבר, והחבר פשוט היה מביא מצלמה . כך למשל צילמנו את Gimme More . שיהיה ברור, אני לא אומרת שאני גאה בזה . Gimme More הוא בהחלט הסרטון הגרוע ביותר ש...
To the book |
|
|