|
|
על דיאלוג 136 דרך נוספת להדגים מחשבה השתתפותית היא לדמיין אותנו מדברים זה עם זה . אני רואה אותך ושומע אותך, אלה שתי חוויות שונות לגמרי . אבל החוויה שלי למעשה היא שהאדם שאני רואה הוא האדם שאני שומע – הם מקור אחד זהה . זהו אופן מחשבה שמחבר בין השניים . בהתאם ניתן לומר, "הנשימה שבתוכי היא הרוח, הרוח הגדולה או הרוח האוניברסלית . והלב, הריאות, הקיבה, כולם משתתפים במכלול הזה" . דרך מחשבה כזאת דומה מאוד לזו של התרבויות ההשתתפותיות . מחשבה השתתפותית היא אופן שונה של תפיסה ושל חשיבה, והיא אפיינה אותנו במשך מיליון שנים, פחות או יותר . שינינו אותה במהלך חמשת אלפים השנים האחרונות והשפה הנוכחית שלנו טוענת, "כל זה הבל הבלים . אנחנו לא נתייחס לזה בכלל" . מחשבה מסוג זה, שהיא המועדפת עלינו כיום, נקראת "מחשבה מילולית" . מחשבה מילולית מכוונת לשקף את המציאות כפי שהיא – היא מתיימרת להציג בפנינו את הדברים כהווייתם . הנטייה שלנו היא לומר שזאת המחשבה הנכונה . מחשבה טכנית, למשל, מכוונת להיות מילולית . מחשבה מסוג כזה מכוונת להיות חד - משמעית, וגם אם לא תצליח בכך היא עדיין תכוון לכך – להכיר משהו בדיוק כמות שהוא ...
To the book |
פראג
|
|