פרק שלישי: הליכה לאיבוד — מרחב, לשון וגוף

183 נרדם וחולם חלום : בחלומו ניבט כביש מתפתל מנקודת הראות של נהג מכונית הנוסעת במהירות . אפשר לשמוע את רחש המנוע . לפתע מופיעה דמות על הכביש . הרכב עוצר . זהו ג'רי א' עצמו שעומד על הכביש ומישיר מבט אל נהג המכונית . ג'רי א' פוקח את עיניו בבהלה . הייתכן ששמע רחשי מכונית ? הוא מצליח להקים את עצמו, מאמץ את עיניו ורואה במרחק כמה מאות מטרים רכבים נעים על כביש ארוך . בצעדים קטנים ופצועים הוא מתחיל לרוץ לעברם . קאט . שוב נופי הדרך ושוב מפציעה מנגינת הרקע . במושב אחורי של רכב יושב ג'רי א', לצידו יושב ילד קטן ותמים למראה . אביו של הילד אוחז בהגה . עיניו של ג'רי נעוצות לפנים, ומבטו הקפוא מדגיש כי אין זה מקרה נוסף של בן השב אל חיקו הטוב של האב . אדרבה, ג'רי הוא נטע זר במשפחה שברכב : הוא מנוכר ומנותק, האב אינו אביו ואת הבית האבוד לא ניתן להשיב עוד . יש משהו נוח אך גם מטריד בתמונת הנסיעה ברכב, מפני שמשהו נשאר מאחור . השהות במכונית בחברת הילד והאב מותירה איזו עודפות אדיפלית חסרת-פתרון : דומה כי המשולש שנוצר במפגש עם האב והבן הוא המשולש הלא נכון . הסצנה האחרונה אומנם מחזירה אותנו לתחומה של הדרמה המשפח...  To the book