|
|
91 המרחב המוכר, ולאורו, לפי פרויד, ניתן להתחקות אחר מקור חוויית האימה שמתלווה אליו . אי לכך, מה שעומד במרכז הטקסטים אינו חוויית השיבה אל אותו המקום, אלא דווקא חוויית אי-ההתמצאות שכזכור ניסה פרויד להרחיק . מכאן שבחינת חוויית ההליכה לאיבוד בשלוש האנקדוטות של פרויד מגלה כי השיבה התקועה, השגויה, אל אותו המקום, מופיעה בשני מובנים שונים : מחד גיסא, ההליכה לאיבוד מופיעה ככישלון לשוב הביתה, ומאידך גיסא, ההליכה לאיבוד מופיעה דווקא כחזרה כפייתית שאי אפשר להשתחרר ממנה . במובן זה ניתן לקרוא את סיפורו של פרויד באיטליה לא כסיפור על הכישלון לחזור , אלא כסיפור על הכישלון ללכת לאיבוד : פרויד מטייל ברחובות העיירה האיטלקית, במתכוון ללא מורה דרך, אך אינו מצליח לסגל לעצמו תנועה מפוזרת ומשוחררת שאליה ייחל בחופשתו . תחת זאת תנועתו נסגרת בתוך מעגל החזרה המאוימת, שממנה הוא אינו מצליח להיחלץ . הקוד הנרטיבי של סיפור ההליכה לאיבוד — היאבדות-הימצאות — משתבש אפוא שיבוש כפול : מצד אחד, הפעימה הראשונה, זאת של ההליכה לאיבוד, אינה מצליחה לצאת אל הפועל . פרויד אינו מצליח להשיג את תנועת השוטטות הפזורה שביקש לעצמו . מצד ש...
To the book |
|
|