הקדמה

8 על משמעותו של הפשע שעליו עמד אייכמן לדין כתבה המבקרת החריפה והידועה ביותר של משפט אייכמן, חנה ארנדט, בספרה אייכמן בירושלים : הפשע החדש, הפשע כלפי האנושות [ . . . ] הופיע כאשר המשטר הנאצי הכריז כי העם הגרמני לא רק שאינו מוכן שיהיו יהודים בגרמניה, אלא שהוא מבקש להעלים את כל 1 העם היהודי מעל פני האדמה . ארנדט מזכירה את הפשע החדש שהוכר במשפט נירנברג — פשע נגד האנושות , אבל יוצקת לתוכו תוכן של פשע אחר שאינה נוקבת בשמו — פשע הג'נוסייד, פשע השמדת עם . בעיניה הפגיעה המכוונת בקבוצה אתנית אחת היתה בו בזמן גם סכנה לאנושות בכללותה, עקב הפגיעה במגוון הקבוצתי ( בלשונה, בפלוראליות ) . עם זאת, ארנדט טוענת כי למדינת ישראל יש סמכות שיפוט על הפשע החדש : ישראל היתה יכולה לטעון בקלות לסמכות שיפוט טריטוריאלית, לו רק הסבירה ש"טריטוריה", כפי שהחוק מבין זאת, היא מושג פוליטי ומשפטי, ולא מונח גיאוגרפי גרידא . המושג אינו קשור דווקא, ולא בעיקר, לפיסת אדמה, אלא למרחב בין יחידים בקבוצה שחבריה קשורים זה לזה, ובו בזמן נפרדים זה מזה ומוגנים זה מפני זה באמצעות כל מיני יחסים, המבוססים על שפה משותפת, דת, היסטוריה 1 חנה ...  To the book