|
פרק ד : התלמיד במדרגת שם ב״ן בחי [ נת ] נוק [ בא ] אעפ״י [ אף על פי ] שהוא למטה ממדרגות האבות, והאבות לא היו מרכבה, רק נשמתם ולא גופם . הוא מפני זה גופא שהיה מדרגתם גבוה מאד שאין הגוף יכול לבטל לשם, משא״כ [ מה שאין כן ] בחי [ נת ] מלאך וכו׳ . והנה תכלית הבריאה שיהי [ ה ] בחי [ נת ] כלים שיבוא לכלל השגה, ולא בחי [ נת ] ביטול הנ״ל [ הנזכר לעיל ] שהוא בחי [ נת ] אורות . מפני זה הי [ תה ] שבירת הכלים כו׳ . אלא צריך שיבא לבחי [ נת ] השגה במוח ואותיות המחשבה ודיבור ומעשה, המלבישין את האור בבחי [ נת ] ביטול הנ״ל [ הנזכר לעיל ] . ובבחי [ נת ] כלים הנ״ל [ הנזכרים לעיל ] , אותיות מחשבה, דיבור ומעשה, הם בחי [ נת ] בריאה יצירה עשי [ ה ] , ובחי [ נת ] האור, בחי [ נת ] ביטול חכמה, כח מה שבתוכם מתלבש א״ס ב״ה [ אין-סוף ברוך הוא ] , בחי [ נת ] אצילות הוא המחי [ ה ] 44 את כולם, כמ״ש [ כמו שכתוב ] 4 כלם בחכמה עשית . לא לחינם, רש״ז בוחר להשתמש בביטוי ׳מרכבה׳ על מנת להגדיר את הביטול של תלמיד לרבו . ביטוי זה מתקשר אסוציאטיבית לאבות האומה, עליהם נאמר במדרש 4 מתוך כך ניתן להסיק שהדוגמה הראויה לביטול ובזוהר : ...
To the book
|

|
|