המשכה על ידי שמירת שלמות ה׳כלי׳

מורה לחיים 0 א״א ונקרא ענין השגה זו דרך השלילה, כמו ענין חכים ולא בחכמה ידיעא, [ אי אפשר ] להיות השגת מהות בחינת חכים, רק שנשלול איך דלא בחכמה ידיעא . שאינו מערך וסוג ומהות החכמה שבהנבראים, שהחכמה שבהנבראים הא דבר נוסף על עצמותו, מה שאין כן, הוא יתברך וחכמתו אחד, ודבר זה אי אפשר להשיג איך הוא, רק שנדע השלילה דלא בחכמה ידיעא כו׳ . וכן הרי מן השכל שבאדם לא יתהוה שום דבר, וחכמתו ית [ ברך ] הוא המהווה יש מאין הרי דבר זה א״א [ אי אפשר ] הבריאה, כמ״ש [ כמו שכתוב ] בחכמה עשית, להשיג המהות, רק השלילה דלא בחכמה ידיעא [ . . . ] . בשלב ראשון רש״ז עושה הפרדה מהותית בין הרובד המטפיזי לבין השתקפותו הארצית, או בין הנמשל למשל . בשונה ממקורות אחרים שם ההקבלה נעשית לרוב על מנת למצוא את השווה, כאן מתמקד רש״ז, דווקא בנקודות השבר או החולשה בהקבלה זו . לשם כך הוא משתמש בשתי דוגמאות ממחישות, הקשר בין הבורא לחכמתו וכוחה המעשי של החכמה . בשתי הדוגמאות קיים פער תהומי בין חכמתו השכלית של האדם, לבין ההיפוסטזה המכונה ׳חכמה׳ בספירות העליונות . ההבנה שהבורא אמנם חכם, אך לא ׳בחכמה ידיעא׳, או במילים אחרות לא בחכמה כפי...  To the book