החכמה – ׳ברק המבריק׳

מורה לחיים ונק [ רא ] בזהר נקודה בהיכלא . היכלא הוא בחינת בינה, דאמא מקננא בכורסייא, 00 ויש לה התפשטות אורך ורוחב, אך החכמה ונק [ רא ] אלקים חיים ומלך עולם, היא בחי [ נת ] נקודה בלבד, דהיינו כמו למשל בשעה שהאדם מתבונן בלימודו נופל לו שכל חדש, שהשכל ההוא אינו אלא נקודה, והוא ברק המבריק בתוך 0 רוח בינתו, המתפשט באורך ורוחב בהיכלא . הדימוי לברק במובאה מדגיש שלושה תנאים המתקיימים בהשגת החכמה . הראשון מתייחס לצורך בלימוד והתבוננות כדי להוות בסיס להברקת החכמה . התנאי השני 0 – שכן אמנם ההברקה מופיעה מדגיש את הצורך בהשראה עליונה – ״נופל לו״ בתהליך הלימוד, אך היא אינה תוצאתו הישירה, אלא תוצאתה של השראה ממקור גבוה יותר . התנאי השלישי הוא דימוי הברק . החכמה היא גילוי חמקני, אשר האחיזה בו מותנית בעבודה מאומצת של פירוט והעמקת הידע בבינה, באופן מידי לאורך ורוחב לצורך שימורו . ללא האחיזה בבינה, הידע שהבזיק בחכמה ייעלם ויישאר בלתי מושג . נקודת השקה נוספת בין מאפייני החכמה לברק היא היותה ידע פשוט הנתפס במוח בסקירה אחת בלבד : ממה שאנו רואים, שכל דבר שבא בהשתלשלו [ ת ] למטה בגילוי יותר יותר הוא בא לבחי [...  To the book