|
|
פרק ג : יסודות ההכרה על פי רש״ז מוחין נעשה ד׳ מוחין, כי הדעת נחלק לשניים חו״ג [ חסד וגבורה ] כו׳ . ומיד נמשך בחי [ נת ] חסד להשפיע כפי הצורך וגבורה לצמצם וממוצע בחי [ נת ] ת״ת [ תפארת ] . והנה אח״כ [ אחר כך ] כשנופל לו איזה חכמה, והוא אצלו כמו ברק המבריק בשכלו, זהו נק [ רא ] בחי [ נת ] יסוד אבא, טיפת אבא, שהוא רק בחי [ נת ] כי יסוד הוא כנישו דכל השפעת אבא כו׳ ונק [ רא ] מפתחא דכליל שית, אך 4 כי בו נשאר הרשימו דכולם כו׳, ונק [ רא ] בחי [ נת ] וא״ו זעירא . נהורין, בחי [ נת ] כתר דחכמה, הוא בחי [ נת ] נקודא עצמית שאינה נחלקת לחלקים כלל, ואינה לפי ערך הכלי, והוא מהות עצם החכמה, כמו שמכריזין עליו מלמעלה, חכם או טיפש ונק [ רא ] בזהר חכמתא דחכמתא,טיפה זו מה תהא עליה, פי [ רוש ] שהוא עצם מהות החכמה, שאין לה שום שייכות עם הכלי כלל, ויכול להמשיך ממנה בחי [ נת ] כח החכמה מחדש, כנראה בחוש שאפילו בעל מוח קטן, לפעמים ביגיעה עצומה, יכול לפול על חכמה שאינה לפי ערך הכלי שלו, כי הוא נמשך מבחי [ נת ] הכתר [ . . . ] . במובאה זו רש״ז מתאר את התהליך המתרחש בתוך פרצוף החכמה, המורכב בהתכללות מכל הספירות . את ...
To the book |
|
|