|
|
[ 695 ] מפגש והתמודדות עם אשמה וכעס בטיפול בילדים חרדים נפגעי תקיפה מינית מחכה רחוק, שאף אחד לא יראה שהוא נכנס לקליניקה . . . הוא לא רצה שאף אחד ידע, . . . הוא לא רוצה שאנשים ידעו שהוא נפגע, כי בחברה החרדית מי שנפגע הוא פגוע . . . שהחברה לא תקטלג אותו . . . כאדם דפוק ( יוני ) . המטפלים התייחסו לתחושות ה בושה כאחד הרגשות המרכזיים בעקבות הפגיעה . למשל יוני : קודם כל באמת מתביישים שזה קרה להם ושהם צריכים לדבר על המיניות שלהם . . . קודם כל הם לא רגילים לדבר על מיניות בכלל ! בטח לא אחרי שנפגעו, אז הדו שיח שאנחנו צריכים לדבר . מה חוִויתָומה הרגשתָ ? ומה קרה שמה ? ופה צריך לתת מילים לאיברים שלהם שהוא לא יודע . אז זה מלווה אותו בהרבה מאוד בושה . חוץ מזה גם כל הסיטואציה שהוא נפגע שמישהו נגע בו, המטופלים מאוד מאוד מתביישים בזה . רחל מתארת כי הפגיעה גורמת לתחושת בלבול : אני חושבת שהנושא של הלא צנוע שמתחבר לחרדיות מאוד מתערבב שם, זאת אומרת יש איזה הבנה שמשהו לא בסדר . הלא צנוע הוא יותר ברור מהפגיעה עצמה . אפשר לענות עליו כן או לא . בתוך פגיעה . . . יותר כזה שהוא מאוד מבלבל, ומתעתע ומזדחל . . . מדב...
To the book |
|
|