|
|
ריכרד השלים במשך השנים עם מצבה של טרודה אבל כשקרא את המסמך חש שאינו יכול לשאת זאת יותר . הוא כתב לה בינואר, 1930 : אני מצטער לומר לך שאינני מסוגל להמשיך יותר בסוג הזה של חיינו . זה נהפך לבלתי אפשרי עבורך ועבורי . מחלתך המתמשכת גורמת לי לסערת נפש שאיני מסוגל לעמוד בה בגילי ‑ אני בן 62 . לא אהיה שותף לעוד התפרצות של מחלתך ואין לי שום דרך אחרת להתגרש ממך נגד רצונך, מה שאני מתכוון לעשות באופן מיידי . החלטתי על הפתרון הזה לטובתך ולטובתי ולטובת בריאותך ובריאותי . זאת ההצלה היחידה שעשויה להגן עלינו מחוסר אושר גדול עוד יותר . את בעצמך אמרת אתמול בנוכחות ד"ר הרשמן שהיית האישה המאושרת בתבל לו היינו מתגרשים, כך שלמעשה אני נענה לבקשתך . . . בכך התייחס לחלק במסמך שבו נכתב : אני דורשת עצמאות מוחלטת ממר נוימן ואיני רוצה לפגוש בו שוב אי ‑ פעם . אני מתעבת אותו, בראש ובראשונה כגבר . כל מה שקשור בו מביש : תחפושת הנעורים שלו היתה מחושבת והצהרות האהבה שלו היו ריקות מתוכן למעט תשוקה לאישה זרה . . . היא כתבה את התנאים לגירושים . היא מוותרת מרצונה על כל דרישה לגבי בובי אבל רוצה להחזיק בדירה בווינה : אני פונה ...
To the book |
|
|