|
|
נוכל להיות יותר מחברים . ריכרד, חשבתי על התאבדות . לא בגלל שאני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר אלא מתוך חימה . . . ( מכתב מיום 1916 . 7 . 24 ) ריכרד לא ציפה לשינוי כה דרסטי אצל טרודה . הוא דאג ‑ לבריאותה, כמובן, אבל גם מפני שחשש שהיא תתנגד לו יותר ויותר . לו רק היה יכול לשוחח איתה, כך חשב, היא תחזור להיות צייתנית . בכל מכתב הוא שאל אם יוכל לבוא לבאדן לפני רייכנפלד . לבסוף היא נכנעה ‑ בהסכמתה של דודה קארה . הפעם ריכרד היה עדין וצנוע . שניהם רצו להחזיר את הניצוץ : דיק שלי, היינו ביחד חצי שעה והייתי מסופקת . מדוע ? משום שאני אוהבת אותך, אוהבת ללא גבולות . אבל היום לא יכולתי להראות לך את אהבתי . איני יכולה להיות כפי שהייתי . משהו קרה בינינו, נפערה תהום עמוקה . אתה לא מרגיש בזה גם ? הבטנו זה בזה ברכות, אבל לא היתה נשמה במבטים . ריכרד, אני סובלת ‑ תולעת מכרסמת את לבי . . . ריכרד הבחין בכך והתקשה להאמין שיזכה שוב בלבה . האם באמת התאהב בה ? או שחשש מהתוצאות החברתיות והכלכליות במקרה שמשפחתה תתייצב לצדה נגדו ? מכתביו מאותו זמן מלאים בהבעות מסירות . טרודה התרגשה מהן, אבל גם נזהרה : אני אוהבת, אוהבת ...
To the book |
|
|