|
|
במקום שבו ניצב מתנקש אחר, שכעת היה לו מספיק זמן לכוון היטב ולירות שתי יריות, אחת פגעה ביורש העצר והאחרת באשתו סופי . הם נפצעו אנושות ומתו כמעט מיד . וזאת היתה "הירייה שהעלתה את העולם באש" . סר אדוארד גריי, שר החוץ הבריטי, אמר בצער : המנורות הולכות וכבות בכל אירופה . אנחנו לא נזכה לראותן דולקות שוב בימי חיינו . כמו שאר האירופאים בני מעמד הביניים, גם ההרצלים וידידיהם השאננים היו המומים . הנס, שנפש בשווייץ כתב לדוד מוריץ : המלחמה היא אסון נורא . לרוע המזל העיתונים נחטפים כאן, כך שנודע לי על האירוע יום אחרי . אנחנו כאן מרגישים מעט מהחרדה ומההתרגשות שהתפשטו בשאר אירופה . רק לחשוב על מה שקורה עוקר אותך מהשלווה ומההתבודדות . איני יודע עדיין ‑ האם הדבר כבר הוחלט ? האם הולכת להיות מלחמת עולם ? זה יהיה האסון הכי לא ייאמן . . . המשפחה היתה מפוזרת : הנס בוֵוגיס, טרודה בבאד הומבורג, פאולינה שוב בווינה . הם לא העלו בדעתם עד כמה ארוכה תהיה הפרידה, משום שכל הצדדים האמינו שהמלחמה, מרה ככל שתהיה, תסתיים עד חג המולד . התקווה הזאת נראתה הגיונית במיוחד בגרמניה . האכזריות של צבאה, שהפגיז ערים ניטרליות ועוינ...
To the book |
|
|